מועדוני חשפנות קיימים בצורה זו או אחרת מאז המאה ה-5 לפנה"ס. מוסדות אלה החלו בספרטה העתיקה, יוון כאמצעי בידור לגברים ולנשים. הם התפשטו ברחבי אירופה עד שהגיעו לארצות הברית בסוף המאה ה-19. בתחילה, הם נתפסו בעיקר כבתי בושת, אך ככל שהתקדם הזמן, הם התפתחו להיות הרבה יותר מזה. באמריקה המודרנית, הם ידועים בהיותם מקומות בילוי, בראש ובראשונה.

מועדוני חשפנות הם מפעלים המספקים בידור חי בעל אופי מיני ומפתה. צורת הבידור הסטנדרטית ברוב מועדוני החשפנות מורכבת מחשפניות המבצעות ריקודים אקזוטיים ומעשי מין שונים אחרים עבור הלקוחות. שירותים והצעות נוספים יכולים להתקיים במקומות מסוימים, כולל ריקודי עמוד, חדרים פרטיים, ואפילו מזון ומשקאות.

שורשיו של מועדון החשפנות המודרני נעוצים בבית הבושת המיושן. ההבדל העיקרי בין השתיים הוא שבעוד שהזנות עדיין אינה חוקית ברוב ארצות הברית, חשפנות וצורות אחרות של "בידור למבוגרים" (כגון ריקודי לאפ וריקודי עמוד) אינן כאלה. ככזה, מועדון החשפנות מספק איזון טוב בין צורות חוקיות של בידור מיני לבין בידור מצונזר.

התקנות והכללים הנוגעים לפעילותו של מועדון חשפנות משתנים מאוד ממקום למקום, ואפילו בתוך מדינות. במקומות רבים קיימים חוקים המחייבים את הרקדנים להיות טופלס, עם דונמים בינם לבין הלקוחות. כמו כן, קיימים חוקי גיל מינימום שמרחיקים קטינים מהמוסדות, והרוב המכריע של המועדונים הם בני 18 ומעלה בלבד. רוב מועדוני החשפנות מגיעים עם רישיונות המגבילים את הפעילות בתוך הממסד, ואלה יכולים לנוע בין אי מגע בין רקדנים ופטרונים למגע פיזי מלא – כגון ריקודי לאפ – בהתאם לחוקי המדינה.

האווירה הכללית של מועדון חשפנות משתנה ממקום אחד למשנהו. רוב המועדונים נועדו לשרת שוק ספציפי. בחלק מהמועדונים יש אווירה רגועה יותר, אווירה משפחתית, ואפילו כאלה שמשלבים ספורט ובידור מיני. באשר ללבוש, מועדוני חשפנות רבים שאינם פונים במיוחד לקהל בעל אוריינטציה גברית מחבקים גם נשים, כך שאין לחץ או דרישה להציג כל סוג של לבוש – או היעדרו.

בהתחשב באילוצים החברתיים והמשפטיים של מועדוני חשפנות, הכסף שיש להרוויח כרקדן נמוך יחסית. מחקרים הראו שרוב הרקדנים מרוויחים בסביבות שכר מינימום, וחלקם מרוויחים עד 15-20 דולר לשעה. עם זאת, גורמים כגון מיקום, הפופולריות של המועדון, ואת הפופולריות של הרקדן יכול להיות השפעה עצומה על כמה כסף הוא עשה, ולכן חשוב לשקול אם אלה סוג של מועדונים מתאימים עבור הפרט.

בניגוד למקצועות רבים, אין השכלה פורמלית כדי להפוך לחשפנית מקצועית. מועמדים המעוניינים לעתים קרובות צריך לקחת שיעורים מיוחדים, כגון ריקוד מוט או ריקוד כיסא, על מנת למצוא עבודה. כמו כן, מצופה מחשפניות להקפיד על הנחיות מחמירות בכל הנוגע להופעתן. זה כולל כיסוי כל הקעקועים, ביצוע השיער והציפורניים באופן מקצועי, ולא להכניס שום טכנולוגיה (כמו טלפונים עם מצלמה) למועדון.

רוב מועדוני החשפנות נמצאים תחת פיקוח הדוק וחלקם אף מצייתים ל"קוד האתי של נשות הגזל". תקנות אלה קיימות כדי ליצור סביבה בטוחה הן לרקדנים והן ללקוחות. במועדונים רבים יש בדיקות בריאות קבועות, בדיקות רקע ואמצעי בטיחות. חשפניות גם אינן מורשות להכניס סמים או אלכוהול למועדון, ומריבות בין לקוחות ורקדנים אינן נסבלות.

הסטריאוטיפ מאחורי מועדוני חשפנות רחוק לעתים קרובות מהאמת. במציאות, רבים מהמועדונים הללו הם מקומות בילוי, בהם הרקדנים שואפים לספק חוויה ייחודית לאורחים המחפשים משהו שונה. ענף מועדון החשפנות המודרני מוסדר ומבוקר מאוד, וההנחיות המשפטיות שנקבעו מותאמות כדי להבטיח שאנשים יוכלו להציע רמת שירות מבלי לחשוף את עצמם לאתגרים משפטיים פוטנציאליים.

בסך הכל, מועדוני חשפנות נותרו צורה שונה של בידור עם היסטוריה ארוכה ומורכבת שממשיכה להישאר פופולרית בחברה כיום. למרות שהם לעתים קרובות שנויים במחלוקת, הם נשארים שירות מבוקש מאוד עבור צרכנים רבים שמחפשים דרך חלופית לבלות לילה ולחקור את הגבולות המיניים שלהם.